הדור הרביעי של הונדה אקורד יצא למכירה בשנת 1989. המכונית גדלה במידה ניכרת, ובכך "עברה" למעמד הבינוני, ואיבדה גם את מרכב האצ'בק שלוש הדלתות. בשנת 1992, ה"יפנים "עברו שיפוץ קל, שהשפיע על החלק החיצוני, העיצוב הפנימי והחלק הטכני.
הייצור הסדרתי של הדגם נמשך עד יולי 1993, ולאחר מכן הוא יצא מפס הייצור.
"אקורד" של הדור הרביעי מייצג את מחלקת המידות D לפי הסיווג האירופי.
הוא היה זמין בגרסאות המרכב של מכונית סדאן, קופה דו -דלתית וסטיישן חמש דלתות ומאופיין במידות הבאות לאורך ההיקף החיצוני: אורך - מ- 4680 עד 4745 מ"מ, רוחב - מ- 1695 עד 1725 מ"מ, גובה - מ 1326 עד 1400 מ"מ.
בסיס הגלגלים של ה"יפני "הוא בעל קטע של 2720 מ"מ, ומרווח הקרקע במצב המאוחסן אינו עולה על 160 מ"מ.
מפרטים. הדור הרביעי של הונדה אקורד היה מצויד במגוון רחב של מנועי בנזין ארבעה צילינדרים. לרכב הוצעו מנועי קרבורטור בנפח 1.8-2.0 ליטר, המניבים בין 90 ל -110 כוחות סוס וממומנט של 143 עד 159 ננומטר, כמו גם יחידות עם הזרקה מבוזרת של 2.0-2.2 ליטר, שהחזרתו הוא 133-160 "סוסים" ו 179-198 N שיא דחף.
כל הפוטנציאל מופנה לגלגלים הקדמיים באמצעות תיבה ידנית או אוטומטית (במקרה הראשון - חמישה הילוכים, בשני - ארבעה).
המתלים הקדמיים והאחוריים בדור הרביעי של הונדה אקורד הם סוג עצם משאלה עצמאי. בחלק מהגרסאות נעשה שימוש במערכת 4WS, שהיתה לה הגה על הציר האחורי. גלגל ההגה מצויד בהגדרות כוח הידראוליות כברירת מחדל, בלמי דיסק מותקנים מלפנים ומאחור (מאוורר קדמי).
היתרונות של "האקורד הרביעי" כוללים מנועים בעלי מומנט גבוה, פנים ארגונומי ומרווח, תא מטען גדול, חומרי גימור איכותיים, מתלים נוחים, אבזור טוב, טיפול מושלם, צריכת דלק נמוכה והתנהגות יציבה בכביש.
החסרונות כוללים בידוד רעש לקוי, תחזוקה יקרה, הפרעות בחלקי חילוף, רדיוס סיבוב גדול ופינוי גחון צנוע.
